המחאה החברתית וההפגנות ברחבי הארץ הסתיימו אתמול.

האלימות נמצאת לא רק בזוגיות ההטרוסקסואלית נגד נשים.

לצערנו, היא מרימה ראש וקיימת גם בזוגיות הלהטב"ית.

היכן הפחד והבושה פוגשים אותך בביתך, בזוגיות שלך?

רוצה לדבר על זה?

מזמינה אותך לאימון זוגי ודיסקרטי אחד על אחד.

 משתפת בסיפור האמיתי והאישי שלי:

30 שנה ודבר לא השתנה!!

30 שנה עברו ועדיין שוטרים וחוקרים במשטרה אינם ערוכים לטפל בתלונות של אלימות במשפחה!

30 שנה עברו ועדיין לא ניתן למגר את התופעה הזו מן השורש!

זוגיות אלימה... כן, גם אני הייתי שם...

ממש היום עשיתי את החשבון... בדיוק לפני 30 שנה.

גם אני סבלתי מאלימות במשפחה ובחרתי להציל את עצמי ואת ילדיי.

עם ילד בן 3 וילד בן 8 הרמתי את הראש ואמרתי די! עד כאן!

חילצתי את עצמי וילדיי ויצאתי מהזוגיות הזו, מתוך בחירה מודעת ומתוך רצון וכוונה ללכת קדימה.

אני זוכרת היטב את התחושות שעברו לי בגוף... את השיתוק שאחז בי ברגעים מסוימים.

אני זוכרת היטב את הריחות שהיו באוויר... את הטעם שהיה לי בפה מרוב פחד.

אלו דברים שנחרטים כמו סכין בבשר החי ולא חשוב מרחק הזמן מהאירוע שהיה.

אני יכולה לשחזר את הבושה והחרדה שאחזו בי בזמן שהייתי צריכה לשתף את ההורים והסביבה הקרובה... ואח"כ גם את הסביבה הרחוקה. כי הרי הכי טבעי זה... להסתיר הכול.

עד היום שמורים אצלי בבוידם קלסרים עבי כרס עם חומרים מהמשטרה, צווים ופסקי דין מבתי המשפט, דוחות של העובדות הסוציאליות... והכול שוב עולה ומציף בזיכרונות על הכעסים, החרדות והבושה שאחזו בי אז.

30 שנה אחרי... ועדיין עולות בי דמעות והגרון נחנק כשאני חושבת ומדברת על הנושא.

הזיכרונות מחדרי החקירה במשטרה. הזלזול של השוטרים וחוסר האונים המתסכל בעת הגשת התלונות.

הזיכרונות מאולמות בתי המשפט והסחבת הבלתי נגמרת בין דיון לדיון, לצד פסקי הדין הזמניים והניסיונות ההזויים ל"שלום בית", שמאלצים אותי לעבור שוב ושוב עוד תקופות של סיוט.

ימים, שבועות וחודשים שאינם נגמרים ובגינם החיים שנמשכים בצל הפחד. עוד ועוד ימים של וויתור על עצמי ועל הרצונות שלי, מהולים בחרדות נוראיות לשלום הילדים.

לסיום, אספר ואומר... "לשלום בית" מעולם לא הגענו, גם אחרי פסקי דין רבים נוספים.

ולאחר שעברו עוד כשנתיים, הוצא בבית-המשפט צו הרחקה מהבית לצמיתות.

כנקמה... נשארתי עגונה עד שבני הצעיר בן השלוש... (זוכרים את תחילת הסיפור?) הגיע לגיל 18.

"המתנתי בסבלנות"... ובתאריך 29.9.2003 אחרי שחגגתי מסיבת בר-מצווה ל- 13 שנות עגינותי... קיבלתי את הגט המיוחל וזכיתי לצאת לחופשי!

יחד עם כל הסיפור הכואב שלי ואולי אף בזכותו אני נמצאת היום במקום אחר.

במשך השנים עברתי תהליכים עם עצמי והיום יש לי עסק שהקמתי בעשר אצבעות... כשאני נותנת העצמה וכוחות לאחרים.

בחרתי לשתף אתכם בסיפור שלי ממקום של סבל שחוויתי על בשרי.

בזוגיות הזו היו תקופות טובות והיו תקופות נוראיות. אולם עם הזמן הבנתי שהאלימות לא תעלם לעולם ואני חייבת לפעול כדי להציל את עצמי ואת ילדיי.

כתוצאה מהיכרותי המעמיקה עם הגורמים הרלוונטיים, שלכאורה אמורים לתת מענה... כמה עצוב לדעת שעדיין המערכת אינה ערוכה לכך מספיק גם היום... אחרי 30 שנה.

נשים כה רבות וילדיהן חיים במציאות אלימה ומשותקים מפחד, כדי לזעוק לעזרה ולעשות את הצעד המתבקש.

13,000 תיקים של נשים מוכות נמצאים כיום במשטרת ישראל ועדיין אין שירותים להציע.

כשמנגד קיים מחדל גם בעניין החקיקה.

זה הזמן לקחת חלק במחאה להגברת המודעות ולשינוי המציאות.

זה הזמן להתגייס כחברה ולגרום לשינוי.

די לאלימות!

אני מזמינה אותך "למרכז למשפחה הגאה" לאימון לזוגיות.

סודיות מלאה מובטחת! 
אימון אישי ודסקרטי.

אין צורך בהשארת פרטים אישיים

מפגש היכרות טלפוני בחינם
ניתן ליצור קשר ישיר לנייד שלי:  054-7534831 
או לשלוח הודעה למייל                       Tali@TaliDoronKremer.com                
אתר      www.TaliDoronKremer.com